עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
עוד כותרת לפוסט
03/10/2019 17:31
growing
מצחיק הדיבור על כסף, מצחיק שבחור גרם לי להסתובב סביב חומות ירושלים, להסתובב מול עצמי.
חדש כאבי הראש ופרקי הידיים מהקפיצות מעניין לעניין.
וזה שעוד רגע אהיה עמוסה עד השמיים. ושמחה עד השמיים, בתפילה.
צריכה יוגה. או פילאטיס, שוב.
כואב לי הראש. אני מחולקת בין מקומות, אוספת את עצמי מאנשים.
האם אני עושה את הכל כדי לשבת בערב על כוס קפה עם בעלי ולדבר על אלוקים ועל עוד כל מה שצריך להקים?
0 תגובות
כותרת לפוסט
02/10/2019 09:34
growing
לנשום עמוק אחרי שברור שנפגעו ממך, כשאתה יודע שזה היה הדבר הנכון שזיהת לאותו הרגע.
אין לי עניין לרצות את כולם.
אני מדברת פה על הטוב הכולל, שמתחיל מתחושת הטוב שלי ולא ממה שנראה לי טוב ושאני משתעבדת לו בשקט.
אלוקים, אם לא אדאג למלא את עצמי בטוב, מי יעשה זאת? שיהיו הכוונות שלי והפעולות שלי רצויות ויפות לפנייך. ושאשמח בהם. לפחות כמו שאני יודעת לשמוח.
0 תגובות
אל תעמדי על שאלת הלחם לבדה
08/09/2019 19:38
growing
אין לי בעיה. 
אם את חושבת שזה העניין, שאת באמת צריכה מרחב נפש בשביל לפנות אל הציור אז אין לי בעיה.
רק בואי נעשה ניסוי. נחליט שמרחב הנפש הזה נלקח בימי שני בבוקר. בערך בין שמונה וחצי לאחת עשרה.
נראה אם זה יצליח ככה, אם זה יכול להחזיק, אם זה העניין.
כי פשוט, אני לא רוצה שתילחמי עד מאיסה ואני לא רוצה שתוותרי על הדברים היפים כל כך האלו.
אז... אז... בואי ננסה. בואי נצליח בבקשה.
זה חשוב לך.
0 תגובות
מתבנים
02/09/2019 09:47
growing
אני צריך שתהיי כאן.
לא בשבילך, זה כבר לא העניין.
אין לך צורך בנחמות ושרידות.
אני צריך שתהיי כאן בשביל האמת.
כי יש משהו מדוייק יותר,
אחרי שמסתכלים לאחור
אחרי תקופה שאתה באמת באמת פה.
0 תגובות
איפה אני
30/08/2019 00:47
growing
לא, אני לא יודעת מה הדרדור הזה, אני רק יודעת שאני שמחה על דברים מסויימים שמאחוריי.
חבר ושותפים לעבודה שלא יכולתי לראות בעיניים שלהם שום דבר אחר מאשר... פשוט לא ראיתי שם כלום.
זו הייתה תחושה מטופשת כאילו מישהו אמר עליי משהו ואני לא יודעת. לא היה לי כוח להתעסק בזה. גם לא רציתי להאמין שהדברים האלו משחקים שם איום. גם הבנתי כמה היה נורא כשאני שמעתי על אחרים ולא יצאתי מהחדר. לא שיתפתי פעולה, אבל גם לא מחיתי.
ואולי אני רק מדמיינת, אולי זה היה הבלבול והחום של השעות האלו. אה, הנה, גם שעה ארבע וחצי- אני שמחה שהיא מאחוריי.
אני צריכה להפסיק להחזיק בשולי החיים. זה לזמנים זמניים מידי, לא לחיים שלמים.
אני צריכה למצוא את המעיין הנובע. ולעזאזל, לזכור שאין עיניים מביטות בי. יש אותי ואת העבודה האמיתית. צריך להאמין יותר באלוקים כדי לשכוח מחרא של אנשים.
0 תגובות
פלאפון טיפש, זה מה שלפעמים צריך
29/08/2019 11:48
growing
זה מצחיק אותי שחצי שעה של כתיבה, או אפילו אם לדייק- של שחזור עייפה אותי כל כך.
אני יודעת שמילים מכילות ולפעמים כשזה מגיע למסלולים שבהם אתה דורש מעצמך להוציא את המילה המבטאת ביותר, לוותר על קלישאות ולהתרומם למשפטים שיחברו את כל העולמות אז זה בהחלט יכול לסחוט ממך מידת מה של כוחות נפשיים.
המצחיק הוא שהיום ולפחות ברגע זה גילתי שזה שריר שלא עבדתי עליו הרבה זמן.
עבדתי המון על שחרור. אני אוהבת את זה. אני שמחה בזה. אני חושבת ודי בטוחני שזה נכון ובריא לי.
מצחיק אותי גם שאמרתי "בטוחני". אם להודות באמת, בזמן האחרון כל כך הרבה דברים מצחיקים אותי. השאלה היא אם זה משחרור התודעה או מריכוז מדהים בעצמי ששם לב לשם שינוי כמה דברים מסביב מצחיקים אותי.
כמה שזה נכון בחיים יחד עם המבט לעבר מה שאתה רוצה להיות, להסתכל על מה אתה עכשיו. לא לפי הגדרות של אנשים בחוץ. לפי מה שאתה מרגיש. באופן הכי שיטחי ונמוך. ולהגיד שזה לא אני הסופי. לא רק שאני מורכב ממה שאני וממה שאני רוצה להיות, אלא שהמבט שלי חלקי. אבל... להכיר בי חלקים מסויימים. גם אם לא ראיתי אותם אף פעם כמשהו יפה. כשאני אבין שהם חלק ממני, הם יהיו חלק מכל התמונה היפה. ואולי אזכה גם להרגיש את התגמול שלהם שייחסתי להם חשיבות.
יש קטע לחשוב שהחוזקות שלנו מקדמות והחולשות לוקחות למטה, אחורה. זה לא נכון. החולשות שלי מקדמות אותי בדיוק כמו החוזקות שלי. צריך לדעת איפה לשלב אותם במשחק.
תמיד נזהרתי במילים האלו אבל- צריך גם לדעת לאהוב אותם.
לא לעזוב אותם לנפשם או להכתיר אותם כשולטים. מאוד לא. אבל לאהוב אותם. לתת להם את המקום שהם חלק ממני המצליח והשלם.

מידי פעם אני נזכרת שהיא אמרה לי "גדלת". וזה הדבר הכי מעניין שאמרו לי בזמנים האחרונים.
מצד אחד אני כל כך רוצה לדעת למה ומצד שני כל כך ומאוד לא אכפת לי.
ואז אולי אני מבינה- כן, אולי גדלתי.

אין סיבה שאגדל אם לא אבקש מעצמי לגדול.
יש מלאך שאומר לי בכל יום "תגדלי" ואני צריכה להשיב "אגדל".
השאלה מה זה לגדול, היא כבר סיפור אחר.

לפעמים יש לי חלום להיות עם פלאפון טיפש. אבל זה עומד מול דברים משמעותיים אחרים שאני מצליחה "להריץ". יש לזה עניין עוד לשהות במחשבה. 
0 תגובות
יום עבודה
26/08/2019 21:32
growing
זה היה די מעניין. להבין שהתעכבתי כמעט שעה שלימה נוספת בגלל שציפתי. ציפתי לאיזה ריגוש. 
לא מצאתי אותו דרך אגב, כי ממתי ככה מקבלים את פניהם של הדברים החדשים בחיים?
אני אישית השתדלתי מאוד ליצור שיעור נכון, לא להיות פחות בגלל תקלה טכנית מטופשת, לא לכעוס על ילד בגלל האופי שלו. ובעיקר בעיקר, להפסיק לחכות למחיאות הכפיים.
לא קיבלתי מחיאות כפיים. או שקיבלתי ולא שמעתי, כי חיפשתי משהו. גם אם זה היה זה.
שמחתי בדרך חזור שידעתי לזהות את הנטייה המעניינית הזו שלי שנוצרה לה פתאום. רק כי פעם קיבלתי. רק כי התרגלתי.ורק כי אני יודעת שיש פה משחק של ציפיות וצפיות שלא רציתי להכנס אליו. אני בוחרת בזה הרגע- שלא להכנס אליו.
אז ביטאתי מחשבות בקול ברכב לבדי. זה משהו שמתחיל לקרות מאז שיש לי נסיעות ברכב לבדי... והייתה שם איזו הפנמה. קבלה של מצב מוזר, קבלה של סיטואציה שאני לא יודעת איזה תפקיד אני משחקת בה או מה הרגש שאמור לצוף לי.
אז אמרתי - "בסדר...".
אני מנסה שלא לסחוט מיץ מתפוז שעדיין לא הבשיל.
אני נותנת לזה רגע. רגע.
במקום מסויים אני רגועה שאיך שאני חווה את העולם, זה לא תמיד אומר איך הוא חווה אותי. כל עוד לא סיכמנו על זה בפירוש.
0 תגובות
בוצר
20/08/2019 13:20
growing
הלכתי בשדה פרחים גדול
והשמש אמרה לי "אנא, הפסיקי להיות קיטשית",
אז הבטתי אלייה, מעט מסנוורת (אם להגיד- ירדו לי דמעות)
והשבתי- "אני לומדת תחום חדש. בטוחה שגם את השתנית במשך מיליוני השנים".

כשירדתי אל הדשא, לשבת בו, ברכות שלו ועצמתי עיניים, הוא לחש-
"ידעתי שאת פה".
חייכתי  בעוד עיניי עצומות ועניתי - "לא הבנתי, אתם עוקבים אחריי יקירים?"
ולפתע קולו של כל היקום השיב " זה משנה?"...
ושם, מתחברת לפיסות פיסות חשבתי- איך רק בעולם הזה אפשר למזג במשפט משלב גבוה וסלנגים שטוחים כל כך, דמאט?
2 תגובות
יופי
19/08/2019 00:05
growing
הרדיפה המגוכחת הזו אחרי שלמות, יופי ודיוק. בכל שערה, בכל נים וקמט.
אומרת שזה לא בשבילך, אבל שם זה לא נהפך לנעלה יותר, אולי אפילו מורכב יותר, פחות נכון.
בניחוח כזה אני רוצה שתיגשי אל החיים, כשאת בטוחה ביופי, כשבכל מצב בסופו של דבר זו את.
וכשתצטרכי לשנות, זה יהיה עם התחושה המידיית לאחר מכן,
שאת פשוט מקסימה וחיננית בכל מצב.
זוכרת שהבפנים עושה הכל.

אני שמחה שאת נאמנה להחלטות שלך. לא כולם מסוגלים.
יש בך כוחות.
רק... תעבדי בשמחה. בפשטות.
4 תגובות
לשבור משפטים.
17/08/2019 23:43
growing
בעיקרון רציתי להגיד שטוב, זהו, העניין ההוא נסגר סופית. 
אבל אני לא מהמצהירים.
(האם זו הייתה הצהרה?).
הלוואי שמחר
והלוואי שמחרתיים.
ועוד שבוע...
ושזה יהיה נכון כל זה.
בלי- מה שלא. מה שאין.
עם כל הטוב. עם כל מה שהוא אוהב לתת לנו.
הנעים, העמוק. הבטוח.
אני צוחקת, כי אני לא אגיד שאני מכירה את עצמי,
אבל אני קולטת בדיוק מה חוסר המילים אומר פה.
מה מרבית התחושה חוקקת בנפש. בנשמה אולי אפילו.
תודה.
שאזכה להגיד לך עוד המון תודה.
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון