עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
יופי
19/08/2019 00:05
growing
הרדיפה המגוכחת הזו אחרי שלמות, יופי ודיוק. בכל שערה, בכל נים וקמט.
אומרת שזה לא בשבילך, אבל שם זה לא נהפך לנעלה יותר, אולי אפילו מורכב יותר, פחות נכון.
בניחוח כזה אני רוצה שתיגשי אל החיים, כשאת בטוחה ביופי, כשבכל מצב בסופו של דבר זו את.
וכשתצטרכי לשנות, זה יהיה עם התחושה המידיית לאחר מכן,
שאת פשוט מקסימה וחיננית בכל מצב.
זוכרת שהבפנים עושה הכל.

אני שמחה שאת נאמנה להחלטות שלך. לא כולם מסוגלים.
יש בך כוחות.
רק... תעבדי בשמחה. בפשטות.
1 תגובות
לשבור משפטים.
17/08/2019 23:43
growing
בעיקרון רציתי להגיד שטוב, זהו, העניין ההוא נסגר סופית. 
אבל אני לא מהמצהירים.
(האם זו הייתה הצהרה?).
הלוואי שמחר
והלוואי שמחרתיים.
ועוד שבוע...
ושזה יהיה נכון כל זה.
בלי- מה שלא. מה שאין.
עם כל הטוב. עם כל מה שהוא אוהב לתת לנו.
הנעים, העמוק. הבטוח.
אני צוחקת, כי אני לא אגיד שאני מכירה את עצמי,
אבל אני קולטת בדיוק מה חוסר המילים אומר פה.
מה מרבית התחושה חוקקת בנפש. בנשמה אולי אפילו.
תודה.
שאזכה להגיד לך עוד המון תודה.
0 תגובות
חופשה
13/08/2019 22:47
growing
אני עייפה. לכן לא ירדתי. בגלל זה ולא בגלל שטויות אחרות. תודה לאל, הן כבר פחות מסתובבות לי 
בראש.
אבל איכשהו הוא חזר, כמעט נטול כוחו, אולי רק דל בכוחו והניף וריסק וגרם קצת להתבלבל.
אני שמחה במקום שאני בו. אבל אני גם עייפה. לא שוכחת את הדרך, אבל גם לא יודעת את המטרה.
לא מכירה את עצמי. וזה כזה מקסים. היא כזו מפתיעה ויפה.
0 תגובות
דפיי יקיריי
08/08/2019 11:49
growing
"היי" הדפים שלי מביטים בי. "מתי כבר תעזי לפנות אלינו?".
ואני מעיפה מבט מהם אל התקרה, בחזרה אל הסלון והמחשב, כאילו משהו יקח את האחריות הזו במקומי.
"את יודעת שיש לך זמן"-"זה לא עניין של זמן" אני עונה. והם שותקים. מחכים.
אני מבינה שצריך לעשות מעשה בכדי להתקדם, אני מבינה שלפעמים המעשה הוא כל כך מעושה ולא מגיע כבר ברגע הראשון מתשוקה נעלה, נכון שלא תמיד באצבעות שלי יש צעקה לעט, לעיפרון, לצבע. אבל זה המצב הנכון. 
העניין הוא לתת את הזמן לדברים האלו, אבל צריך ככל הנראה גם לפתח את היכולת הזו לפנות אליהם. 
לפתוח את הפתח.
0 תגובות
עניין שכזה
06/08/2019 10:25
growing
חשבתי בהתחלה שלסכם את הדברים ולהעמיד אותם באופן פרקטי יותר בהקלדה במחשב, כי ממילא- זה פרקטי יותר.
אבל אז חשבתי לעצמי שוב ואני אולי צריכה לעשות את זה בכתב יד. שהיד תרגיש. שכל הגוף יסכים להחלטות ולאומץ בקבלת הדברים.

היא אומרת שצריך לקחת את האומץ. לי היה קשה לתפוס את עצמי ככה וככה, אבל שמחתי בתוצאה שקיבלתי משום מה. גם אם זה לא מה שהיה לי ברור מלכתחילה.

אני לא רוצה לנטוש מערכות רגע לפני שהן מקבלות צורה.
מצד אחר, אני לא רוצה להיות כפייתית כלפי דברים שרק נראים טובים לי אבל מחוללים בעיתות בנפש.
אני צריכה סדר, דיוק, בירור.

למדתי קצת לוותר. עודני לומדת.
עכשיו אני צריכה ללמוד על מה נכון לוותר ועל מה ממש לא.
0 תגובות
אני לא יודעת מה העומק בזה שאני שונאת לכתוב כות
31/07/2019 12:09
growing
אני לא יודעת אם לקרוא לזה חוסר ריכז, חוסר מוטיבציה או רדיפה אחר הנאות.
אבל זה מקום שלא מתאים לך לעוד הרבה זמן.
עכשיו כשאת כבר פה, תעשי לי טובה ותיבני את זה. את זה ולא את מחר.
0 תגובות
הנה כותרת
31/07/2019 11:30
growing
יש עניין כזה שאדם אומר בלב למשהו אחד כן. ואומר גם למשהו אחר כן.
אחר כך האדם מבין בשכל שלראש אסור להגיד לשניהם יחד כן.
אבל כשהוא אומר רק לאחד ומבטל את השני... השני כל כך דל, שהוא צריך להתחיל לחשוב
מה גרם לו להגיד כן? האם הוא סתם אוהב מלחמות?
וחשוב מאוד- איזו החלטה היא של שכל ואיזו החלטה נקראה "שכל" רק בגלל הפרובוקציות של הרגש?
0 תגובות
בא לי
15/07/2019 00:21
growing
בא לי פשוט לפרוש את הכנפיים, להפסיק לחשב, לחשוב ולתכנן צעדים נכון ולעשות- מה שבא לי.
לא להחזיר תושבה, להחזיר תשובה להצעה השנייה לפני הראשונה, לרוץ, לחתוך ולאחות.
כי...די. תודה. כואב לי.
אני רוצה להיות חצופה קצת. שיהיה אכפת לי מעצמי.
שאשחרר את כל מה שרציתי להיות ואצלול עמוק עמוק אל תוך המים של מה שאני באמת.
2 תגובות
הכל בסדר (גם אם כואב קצת)
14/07/2019 10:57
growing
אני רק רוצה לקדם אותנו
 אותנו? אני שואלת. רוצה כבר לקפוץ מהצוק הזה. רוצה לשבור משהו מטופש שתופס אותי.
כן. הוא אומר. מביט בי במבט הזה.
המבט הזה שאומר לי שהוא הרבה יותר ממני, למרות שאין לי שום הסבר הגיוני. הוא פשוט יודע הכל, הוא מכיר הכל, הוא שולט ברחבה הזו גם אם אדע ואם לא.
למה את שואלת את זה? למה את אומרת את הדברים האלו? הוא שוב מאוכזב שהכנסתי אותו לקופסה הזו.
הוא חשב שאיתי זה יהיה הכי פשוט, הכי טיבעי, לא יודעת כלום.
אבל הכלום הזה שאני יודעת רק חוסם הכל. אני לא יודעת כלום ומדמיינת יותר פחדים משיכלו להיות.
"הבנתי את הפלונטר שנכנסת אליו" זה מהדהד לי בראש, המילים, הקול, המבט. ובעיקר הטבעיות. הטבעיות שקיוותי שהיא באמת טבעית, שהיא ניתנה רק לי, כי שוב "זה גם מפחיד שאני לא יודעת כלום... אני לא יודעת איפה אתה עומד. אני לא יודעת - "אם אני אומר את זה לכולן?" הנהנתי. אבל כלום לא החזיר לי את הביטחון. בעיקר לא אחרי שהוא אמר שקשה לו. בעיקר לא אחרי שנתתי לו לבחור והוא בחר.
"את לא יכולה להמשיך להאשים אותי"
מעולם לא האשמתי אותך. תמיד אמרתי שהיית המקסים ביותר. אבל אתה פשוט עשית את זה.
"אנחנו יחד בזה"
רציתי ללמוד את מה שאתה אומר.
"את ממשיכה בשתיקה שלך. זה רק מוכיח לי..."
הוא עומד שם לבד.
"אין עניין להכאיב"
לעזאזל, הוא שולף לי משפט כתוב? זה מה שהוא עושה?
"!!!"
"אני לא רוצה שתצפה למשהו שאין בי" אמרתי סוף סוף. וזה כאב. כי פתחתי לו את הדלת.
למה את לא חותכת אם את לא מרגישה שם? למה את מפילה עליי את הקושי הזה? למה את לא מדברת, למה את לא אומרת לי מה עובר עלייך, ל... - אני צריכה זמן. רציתי לומר לכל מה שלא אמר. אבל לא אמרתי כלום כמעט אף פעם.
"אני רוצה לדעת אם זמן זה מה שאת צריכה, או שזה משהו אחר" הוא אמר את זה כאילו קרא את המחשבות שלי כשרצה לבנות, עכשיו מרגיש שהוא שואל את זה כשאנחנו מנסים לפרק בעדינות- זה העניין? הזמן?
0 תגובות
רשימת קניות
08/07/2019 20:13
growing
ואוו ואוו. פתאום לכתוב את ההוצאות שלך ולהבין שיש פה עבודת מידות לא קטנה לעשות עם עצמך...

0 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון