אני יודעת שמילים מכילות ולפעמים כשזה מגיע למסלולים שבהם אתה דורש מעצמך להוציא את המילה המבטאת ביותר, לוותר על קלישאות ולהתרומם למשפטים שיחברו את כל העולמות אז זה בהחלט יכול לסחוט ממך מידת מה של כוחות נפשיים.
המצחיק הוא שהיום ולפחות ברגע זה גילתי שזה שריר שלא עבדתי עליו הרבה זמן.
עבדתי המון על שחרור. אני אוהבת את זה. אני שמחה בזה. אני חושבת ודי בטוחני שזה נכון ובריא לי.
מצחיק אותי גם שאמרתי "בטוחני". אם להודות באמת, בזמן האחרון כל כך הרבה דברים מצחיקים אותי. השאלה היא אם זה משחרור התודעה או מריכוז מדהים בעצמי ששם לב לשם שינוי כמה דברים מסביב מצחיקים אותי.
כמה שזה נכון בחיים יחד עם המבט לעבר מה שאתה רוצה להיות, להסתכל על מה אתה עכשיו. לא לפי הגדרות של אנשים בחוץ. לפי מה שאתה מרגיש. באופן הכי שיטחי ונמוך. ולהגיד שזה לא אני הסופי. לא רק שאני מורכב ממה שאני וממה שאני רוצה להיות, אלא שהמבט שלי חלקי. אבל... להכיר בי חלקים מסויימים. גם אם לא ראיתי אותם אף פעם כמשהו יפה. כשאני אבין שהם חלק ממני, הם יהיו חלק מכל התמונה היפה. ואולי אזכה גם להרגיש את התגמול שלהם שייחסתי להם חשיבות.
יש קטע לחשוב שהחוזקות שלנו מקדמות והחולשות לוקחות למטה, אחורה. זה לא נכון. החולשות שלי מקדמות אותי בדיוק כמו החוזקות שלי. צריך לדעת איפה לשלב אותם במשחק.
תמיד נזהרתי במילים האלו אבל- צריך גם לדעת לאהוב אותם.
לא לעזוב אותם לנפשם או להכתיר אותם כשולטים. מאוד לא. אבל לאהוב אותם. לתת להם את המקום שהם חלק ממני המצליח והשלם.
מידי פעם אני נזכרת שהיא אמרה לי "גדלת". וזה הדבר הכי מעניין שאמרו לי בזמנים האחרונים.
מצד אחד אני כל כך רוצה לדעת למה ומצד שני כל כך ומאוד לא אכפת לי.
ואז אולי אני מבינה- כן, אולי גדלתי.
אין סיבה שאגדל אם לא אבקש מעצמי לגדול.
יש מלאך שאומר לי בכל יום "תגדלי" ואני צריכה להשיב "אגדל".
השאלה מה זה לגדול, היא כבר סיפור אחר.
לפעמים יש לי חלום להיות עם פלאפון טיפש. אבל זה עומד מול דברים משמעותיים אחרים שאני מצליחה "להריץ". יש לזה עניין עוד לשהות במחשבה.
;){kind=link}